20 Da Tel Aviv
C’è il bigliettaio come sui vaporetti a Venezia
di Sefy Hendler   

Share

הכרטיסן מוונציה
ספי הנדלר
מה כבר יכול להיות משותף לוונציה ולתל אביב? אמנם שתיהן שוכנות לחופי הים, אבל מלבד זאת מעט מחבר והרבה מפריד בין הרפובליקה הימית לבין העיר העברית הראשונה לבין הרגועה מכולןכפי שנהוג לכנות את העיר האיטלקית היפיפייה.
ובכן התשובה היא כרטיסן. זה שנמצא על האוטובוס, או על סירת האוטובוס במקרה של ונציה, ובודק את הכרטיסים. בתל אביב של ילדותנו לפני 20 וגם 30 שנה זה היה טקס של ממש. אל האוטובוס נכנסנו מן הדלת האחורית שם ישב במעין תא משלו כרטיסן חמוש בכובש ובאמצעי ניקוב. כל כרטיסן והמחורר שלו כמובן שהיה יוצר חור בצורה שונה בכרטיס: פעם כוכב, ופעם עיגול, פעם ריבוע ופעם משולש. כל כרטיסן והצורה שלו שהציתה את דמיוננו. מאז חלפו השנים, ואת כרטיסי הנייר החליפו הכרטיסים הדיגיטליים החכמים. כמובן הם ידידותיים יותר לסביבה, ועולים פחות כסף, אמינים יותר ונוחים יותר.
ובכל זאת, משהו חסר. כאשר ביקרתי לפני מספר שנים בוונציה, עליתי על האוטובוס הימי שלקח אותי בחזרה לשדה התעופה ואז הבנתי זאת. את הכרטיסים שרכשנו על המזח בדק כרטיסן. הוא הביט בכל כרטיס כדי לוודא שהוא בתוקף, ואז ניקב אותו ביד אמן. לא פחות מחמישה ניקובים מסוגננים שיצרו צורה משל עצמם. מדוע אתה מנקב כך שאלנו, והכרטיסן מוונציה השיב בגאווה "זו החתימה שלי, כך יודעים שאני הוא זה שבדק את הכרטיס".
מאז לא פגשנו שוב את הכרטיסן הווירטואוזי. מי יודע, ייתכן וגם גורלו הוא כמו גורלם של עמיתיו מתל אביב. אבל לרגע אחד, על הספינה בדרך לשדה התעופה, הבנו היטב עד כמה חשוב לשמור על המחוות היומיומיות האלו המתבלות את חיינו. כל כך מובנות מאליהן עד
 
Traduzione inglese:
 
What could Tel Aviv and Venice have in common? Even though both are located next to the sea, little unites the first modern Hebrew city and the Serenissima.
Yet, one thing happened to unite them in my eyes at least, the ticket puncher. Posted on the bus in Tel Aviv or on the vaporetto in Venice, those conductors share the same mission: inspect the tickets purchased by commuters. 20 and 30 years ago, when we were children in Tel Aviv, this was an imposing ritual. We used to enter the bus from the back door, where a conductor sat in a compartment of its own. He had his hat and of course a ticket punch. Each conductor had his own mark of course, creating a different shape on the ticket. Once a star, once a circle or a triangle. All those forms captivated our imagination when we were young. Years have passed since, and the actual paper tickets were replaced by new digital ones. It is of course more environment friendly, costs less and more reliable and easier to use.
Still, something is missing.  I understood this when I visited Venice a few years ago I used the naval shuttle in order to get to the airport. The tickets we bought were inspected on the boat by a conductor. He thoroughly examined each and every ticket to make sure it is valid, and then masterfully perforated it. No less than 5 holes in every ticket that created a form of their own. Why do you punch the tickets like this we asked, and the Venetian ticket puncher responded with pride "this is my signature, thanks to it people know it was me who controlled the ticket".
We never met the virtuoso conductor since. Who knows, maybe he had to quite its job like his Tel Aviv colleagues. But watching him perforating ticket on the boat in Venice we understood how important it is to conserve those daily gestures that spice our lives, so obvious to us until they suddenly disappear.  
 
Traduzione italiano:
 
Cosa hanno in comune Tel Aviv e Venezia? Anche se entrambe sono situate vicino al mare, poco unisce la prima città Ebraica moderna e la Serenissima.

Tuttavia, è accaduto qualcosa che, almeno ai miei occhi, le ha unite: il foratore di biglietti. Sia esso su di un autobus a Tel Aviv o su di un vaporetto a Venezia, questi controllori condividono uno scopo comune: controllare i biglietti acquistati dai viaggiatori. Venti o trenta anni fa, quando eravamo bambini a Tel Aviv, questo era un rituale imponente. Eravamo soliti salire sull’autobus dall’ingresso posteriore, dove il controllore se ne stava in un comparto a sé. Aveva il suo cappello e ovviamente anche il suo obliteratore. Ogni controllore aveva un suo proprio marchio che lasciava segni diversi sul biglietto. Una volta una stella, un’altra un cerchio o un triangolo. Tutte quelle forme catturavano la nostra immaginazione quando eravamo giovani. Sono passati molti anni da allora e i biglietti di carta sono stati sostituiti da alcuni nuovi biglietti digitali. È ovviamente più ecologico, costa meno ed è più affidabile e facile da usare.

Eppure qualcosa manca. L’ho capito quando ho visitato Venezia alcuni anni fa e ho usato il vaporetto per andare all’aeroporto. I biglietti che comprammo furono controllati dal controllore sulla barca. Ha controllato accuratamente ogni biglietto per assicurarsi che fosse valido e l’ha poi sapientemente forato. Non meno di cinque buchi in ogni biglietto che hanno creato una forma particolare. “Come mai buca i biglietti in questo modo?” gli abbiamo chiesto, e il controllore veneziano ci ha risposto con orgoglio: “questa è la mia firma, grazie ad essa le persone sanno che sono stato io a controllare il loro biglietto”
Non abbiamo più incontrato il controllore virtuoso da allora. Chissà, forse ha dovuto lasciare il suo lavoro come i suoi colleghi di Tel Aviv. Ma guardandolo forare i biglietti sulla barca a Venezia abbiamo capito quanto sia importante conservare quei gesti quotidiani che insaporiscono le nostre vite, così ovvi per ognuno di noi fino a quando non scompaiono.

Share